<h1>מיוחס לרבינו יהודה ב"ר נתן</h1>
<h2>דף פג.</h2>
שאם מכרה בחייה קיים ואינו יכול לחזור על הלקוחות לא משום פירות ולא משום ירושה ובגמ' פרכו ותימ' ליה מכל מילי סלקת נפשך ומפ' נמי טעמ' אמאי אפיק נפשיה ממכירה טפי מפירי ומירושה. יורשה. דמפירי וממכר אפיק נפשיה. אבל מירושה לא אפיק נפשיה ה"ג ר' יהודה אומ' לעולם הוא אוכל פירי פירות מפ' בגמ'. אינו יורשה כיון דכתב לה ובמותיך. על מה שכתוב בתורה דקסבר ירושת הבעל דאורייתא דאמרי' בבא בתרא [קי"א ע"ב] ממשפחתו וירש אותה זו אשתו. אבל פירות תקנתא דרבנן היא מצי לאתנויי עלייהו.
תני ר' חייא האומ' כלומ' לאו דוקא דתני הכותב דהאומ' כמי שכתב דמי וקא פריך והשתא דאשכחן דכותב היינו אומ' ואומ' היינו כותב כי כתב לה מאי הוי. כלומ' אמאי מכרה קיים האומ' לחבירו אחד מכל הלשונות הללו בין בכתיבה בין באמירה בעלמ'. באפי נפשיה. דין ודברים אין לי עליך על שדה זה. כגון שהיו שני שותפין בשדה אחת לא אמ' כלום דאין זה לא לשון מכר ולא לשון מתנה ועודה ארוסה שעדיין אין לו כלום בנכסיה הילכך יכול לסלק עצמו ממכירה. אבל שותף אינו יכול לסלק עצמו בכי האי גונא. ל"א בכותב לה ועודה ארוסה דביר[ו]שות הבאות לאדם בתקנת חכמי' יכול לעוקרן אם מתנה עליהם קודם הזמן בעוד לא באו לידו [ואומר] לא יהא לי חלק באותו ממון העתיד לבוא לי [ל"א בכותב] לה ועודה ארוסה ודאי מי שקרקע שלו ובא ליתנו לחבירו צריך לשון מתנה ומתני' בכותב לה עד שלא זכה בנכסים ומתנה עמה שלא יזכה בהן לכשישאנה ואין צריך לשון מתנה שהרי אין לו עכשיו רשות בהן. ומנא (ד)תימרא דבדבר שאינו מוחזק בו שיכול לסלק עצמו בלשון זה אע"פ שאינו לשון מתנה ולא לשון מכר כדרב (הונא) [כהנא] הבאה לו כלומ' שעתידה לבוא בידו שלא בא[ה] לו ירושה אלא על ידי מעשיו כגון נישואים אבל עדיין לא באה לידו. מקום אחר כגון ירושת הבעל מאשתו שכל זמן שלא נשאה אינו ראוי ליורשה ונחלה הבאה לו על ידי תקנה היא דקסבר רב כהנא ירושת הבעל דרבנן. שלא יירשנה ואע"ג דכי אמ' לא יירשנה לאו לשון מתנה ומכר הוא והיינו כמתני' דקתני כתב לה בחייך ובמותיך אינו יורשה. [ו]טעמ' דרב כהנא כדרבא אי איפשי בתקנת חכמי' כלומר בטובה זו. אי הכי כ[י]ון [ד]טעמא הוא משום דרבא שיכול למחול אפי' נשואה נמי דהא אשה נשואה היא וקאמר רבא יכולה אשה שתאמר וכו' וירושת הבעל תקנת חכמי' היא דקס"ד ירושת [הבעל] דרבנן הילכך כיון דתקנת חכמי' היא שתיקנו לטובתו יכול להתנות עליה ולומ' אי איפשי בתקנת חכמי' אמאי איצטריך לאוקמה בכותב לה ועודה ארוסה. נשואה. בעל לגבי אשה ידו כידה. הילכך הוה ליה כשותף בשדה אחת שאמ' לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום. אבל אשה אין ידה כידו הילכך יכולה היא שתאמר. עדיפא מידה כי הויא נשואה. [לשומרת] היבם דתנן בפ' החולץ ביבמות שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים וכו' ופרכינן מאי [שנא] רישא דפליגי אביי אמ' רישא שנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסיפא שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל ראשון אביי אמ' ידו כידה לפי' כשמת ונפלה קמי יבם ומתה עד שלא נתיבמה יורשיה ויורשי בעלה [שניהם באים לירש זה מכח אחותו וזה מכח אחיו] לבית שמאי חלוקא עדיפא ולבית הלל חזקה עדיפה ופליג רב[א] אדאביי ויבם במקום בעל קאי הילכך יחלוקו [ו]אמ' רבא אי דנפלו כשהיא תחתיו דבעל דכולי עלמא לא פליגי דידו עדיפא מידה ואפי' בית הלל מודי דיחלוקו ואכי האי גונא נפקא לן הא דרבא דיחלוקו דאביי נכסים בחזקתן דבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה. איבעיא להו אבריתא דקתני האומ' לחבירו קמהדר קנו מידו על מאי דקאמ' דין ודברים אין לי על שדה זו מי הויא מתנא כי האי (האי) גונא הואיל דקנו מידו או לא מדין ודברים קנו מידו. כלומ' לא הקנה לו לשום מתנה אלא לשום מאי דקאמר ליה ולא כלום הוא ומשטה הוא וכו' מגופה של קרקע. דודאי אדברים בעלמא לא קני מידו אלא לשום קניין גמור דגוף קרקע. ואמתני' ודאי לא מצי למיהדר דכיון דטעמ' דמתני' משום דיד בעל השטר על התחתונה כדמפר' לקמן מה לי קנו מה לי לא קנו ותו אי איתא דאמתני' קבעי אדקאמ' רב יוסף מדין ודברים קנו מידו הוה ליה למימר שאם מכרה ונתנה קיים קנו מידו.
<h2>דף פג:</h2>
בעורר. דמאותה שעה שראה חבירו מחזיק בחלק שדהו עירער עליו דגלי אדעתיה דלדברים בעלמ' הקנה לו אבל בעומד שראה שהחזיק בחלקו ושתק יום או יומים לאחר זמן עירער עליו ואמ' דלא הקנה לו לשום קניין גמור. מגופה של קרקע קנו. דכיון דשתק גלי דעתיה דלשום מתנה קנו מידו והאי דקא מערער השתא הוא דקא הדר ביה ולימדוהו לטעון כך ולערער. בעורר אפילו בעורר קאמרת או אינו אלא בעומד ה"ג אמר [ליה] מאי נפקא לך מינה לכדרב יוסף למאי כו קא בעית אי אמינא בעומד אבל בעורר לא דקסב' כדרב יוסף דאמר מדין ודברים קנו מידו. לא סבירא לי דאין לאחר קניין כלום. ותימא ליה אשה מכל מילי מפירות וממכירה ומירושה יד בעל השטר על התחתונה כל המוציא שטר על המוחזק בדבר מה שמפורש בשטר יכול לתובעו ואם השטר סתום מורידין אותו לפחות שבמשמעות השטר וכאן הבעל בא בתקנת חכמי' על נכסי אשתו בשלשה דברים לוכל (מכרה) פירות וליירש ואם תמכור [מכרה] בטל וזו מוציאה עליו השטר דכתב לה סתם דין ודברים אין לי בנכסיך ולא פירש לאילו הדברים הוא מסלק עצמו יכול הוא לטעון לאשה לבעלת השטר מפחות שבדברים סילקתי עצמי וזו היא מכירה. אבל כל זמן שלא תמכור אוכל פירות. ואימ' מפירי סליק נפשיה וקסלקיה דעתיה דמקשה דפירות פחות שבדברים הוא. בוצינא. דלעת קטנה מקרא גדולה כלומ' רוצה אדם לסלק עצמו מגוף הקרקע שעדיין אינו שלו אלא לאחר מיתת אשה יותר מישמסלק עצמו מן הפירות שהין לאלתר שלו ואימ' מירוש' דאינה עד לאחר מיתת האשה סליק נפשיה והוא הפחות שמא לא תמות בחייו ולא ירשנה ולא אפיק נפשיה ממכירת פירות בחייה. לא שכיחא דאין אשה עשויה למכור בנכסי בית אביה. רב אשי אמר ממאי דכתב לה נשמע דמגוף הקרקע אפיק נפשיה ולא מפירות וירושה דכתב לה בנכסיך אין לי דין ודברים ובעודן שלה למוכרן קאמ' ל(י)ה ולא לאחר מיתה שבטל שמה מעליהם בנכסייך ולא לאחר מיתה כלומ' כל זמן שהן נכסייך דאת קיימת אין לי בהם אבל לאחר מיתה דאינן שליך לא מפקינא נאפשאי מנהון. פירי פירות דוקא כלומ' צריך לכתוב ובפירי פירותיהן שוב אין לו פירות לעולם ולקמיה פריך אי פירי פירות דוקא עד עולם למה לי. או דלמא עד עולם דוקא דאע"ג דכתב לה פירי פירות צריך ליכתוב לה עד עולם [או דילמא] תרויהו [דוקא]. ואי[ת] לך לתרוצי. ו[מ]אי תרצת לי הא קמ"ל כיון כו' ופירושי קא מפרש וכי האי גונא נמי איכא למימר גבי עד עולם. ואי תמצי כו' ואי[ת] לך נמי לתרוצי ו[מ]אי תרצת דלהכי כתב פירי פירות לאשמועינן דאע"ג כו' אי לא לא. דעד לעולם דוקא ולא פירי פירות. ואיכא למימ' הכי והכי וליכא למימ' איזו לכאן דוקא תרתי למה לי למכתב בשטרא. ולעולם אפירות. דאינו אוכל פירות לעולם שלא יאמר שנה או שנתים סילקתי עצמי מפירות נכסיך ולא יותר. ובפירי פירות ולא כתב לה ובפירותיהן ואפי' לרבנן קא מיבעיא ליה. כל שכן דמפירות סליק נפשיה דכיון דלית(יה) ליה פירי פירות ודאי לית ליה פירות. ומשני פשיטא כיון דמפירי פירות סליק נפשיה מכל מילי ודאי סליק נפשיה (מכל מילי ודאי סליק נפשיה) ולא גרסי' כיון דאכליה וה"ג כיון דאכלתנהו לפירי דכתב לה אין לי בנכסיך ובפירותיהן. פירי פירות מהיכא אתו ל[י]ה לבעל אלא בדשיירא גרסי' (ו)שאם שיירא ולא אכלה כולהו פירות ולקחה בהן קרקע ועשתה פירות מאותן פירי פירות הוא אוכל. הכא נמי כי כתב לה ובפירי פירותיהן הוא אוכל פירות ואם שייר ולא אכל שלקח בהם קרקע מאותן פירות אפיק נפשיה. ולאו מטעמי' דרבן שמעון בן גמליאל. מתנה על מה שכתוב בתורה אפי' בדבר שבממון תנאו בטל וירושת הבעל דאוריתא. ורב סבר [תנאו] קיים בדאוריתא כר' יהודה דאמ' בדבר שבממון תנאו קיים בפר' אע"פ [לעיל נ"ו ע"א] [ו]הכא משום הכי תנאו בטל דקסבר רב דירושת הבעל דרבנן. מחלוקת בבבא בתרא דאיכא דאמ' דאוריתא ואיכא דאמ' דרבנן. יותר משל תורה דבדאוריתא בדבר שבממון תנאו קיים ובדרבנן תנאו בטל והיינו לאו מטעמיה דקחשיב ירושת הבעל דאורית' ואית ליה תנאו [בטל אפי'] בדבר שבממון. אונאה שתות. יש עליו האי תנאי דמתנה בטל [דמתנה] על של תורה הוא אפי' בדבר שבממון אל תונו. אלא בלשון קושיא.
